כֵּיצַד לִירָקוֹת. לָקָט מִמֶּנּוּ יִשְׂרָאֵל עֶרֶב רֹאשׁ הַשָּׁנָה עַד שֶׁלֹּא חֲשֵׁיכָה וְגוֹי מִשֶּׁחֲשֵׁיכָה. מְעַשֵּׂר מִזֶּה בִפְנֵי עַצְמוּ [וּמִזֶּה בִפְנֵי עַצְמוֹ].
Pnei Moshe (non traduit)
כיצד לירקות. שיהא נראה שאחד בתשרי הוא ראש השנה והרי לירק בתר לקיטה אזלינן והיכי משכחת לה שילקוט לכתחלה היום ושישתנה השנה למעשר הלא לא ילקוט ביום טוב ואם לאחר י''ט אמאי נקט באחד בתשרי ומפרש דהכי משכחת לה שליקט ממנה ישראל ערב ראש השנה עד שלא חשיכה ועכו''ם לקט משחשיכה את של ישראל ואין מעשרין את שנלקט מבעוד יום על שנלקט משחשיכה דהוי משנה זו על שנה זו וכן הנלקט מבעוד יום נוהג בו מעשר של שנה שעברה והנלקט משחשיכה נוהג בו מעשר של שנה הבאה וכגון אם היתה שניה נכנסת לשלישית:
כֵּיצַד לִנְטִיעָה. תַּנֵּי. הַנּוֹטֵעַ וְהַמַּבְרִיךְ וְהַמַּרְכִּיב שְׁלֹשִׁים יוֹם לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה. וְעָֽלְתָה לוֹ שָׁנָה שְׁלֵימָה. מוּתָּר לְקַייְמוֹ בַשְּׁבִיעִית. פָּחוּת מִשְּׁלֹשִׁים יוֹם לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה. וְלֹא עָֽלְתָה לוֹ שָׁנָה שְׁלֵימָה. אָסוּר לְקַייְמָן בַשְּׁבִיעִית. אֲבָל אָֽמְרוּ. פֵּירוֹת נְטִיעָה זוֹ אֲסוּרִין עַד חֲמִשָּׁה עָשָׂר בִּשְׁבַט. מַה טַעֲמָא. רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. וּבַשָּׁנָה֙ [הָֽרְבִיעִ֔ית.] 6b מַה אַתְּ שְׁמַע מִינָּהּ. אָמַר רִבִּי זְעוּרָא. שָׁל֣שׁ שָׁנִ֗ים יִהְיֶ֥ה לָכֶ֛ם עֲרֵילִים לֹ֥א יֵֽאָכֵֽל וּבַשָּׁנָה֙. אָמַר רִבִּי בָּא בַּר מָמָל קוֹמֵי רִבִּי זְעוּרָה. נִרְאִים דְּבָרִים בְּשֶׁנְּטָעוֹ שְׁלֹשִׁים יוֹם לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה. אֲבָל אִם נְטָעוֹ פָּחוּת מִשְּׁלֹשִׁים יוֹם לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה. אִיתָא חֲמִי. שָׁנָה שְׁלֵימָה לֹא עָֽלְתָה לוֹ. וְאַתְּ אָמַר הָכֵין. אָמַר לֵיהּ. וְאִין כֵּינִי וַאֲפִילוּ נְטָעוֹ שְׁלֹשִׁים יוֹם לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה יְהֵא אָסוּר עַד שְׁלֹשִׁים יוֹם לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה. מַאי כְדוֹן. אָמַר רִבִּי מָנָא. מִכֵּיוָן שֶׁהוּא עוֹמֵד בְּתוֹךְ שְׁנָתוֹ שֶׁל אִילָן מַשְׁלִים שְׁנָתוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
אמר רבי מנא. היינו טעמא שמכיון שעומד בתוך שנתו של אילן כלומר מכיון שהגיע לט''ו בשבט שהוא שנתו של אילן משלים הוא שנתו והיינו כמו שעברו עליהן ג' שנים מיום אל יום דמי ודי לנו בזה שנחמיר לאסור מר''ה של אחר שנת השלישית שהיא רביעית עד ט''ו בשבט וטפי מהכי לא מחמרינן:
מאי כדון. והשתא בעינן טעמא דקאמרת שאינו אסור אלא עד ט''ו בשבט שלאחר ראש השנה של שנה השלישית שהיא רביעית עם הל' יום הקודמין:
ואין כיני. אי הכי דבאיכא ג' שנים שלימות תו לא אסרינן משום ערלה עד ט''ו בשבט וא''כ קרא דובשנה לא דרשינן אלא על גוונא דלא עברו ג' שנים שלימות אלא ב' שנים שלימות ושלשים יום שלפני ר''ה של שנת הנטיעה דאז אסורין עד ט''ו בשבט א''כ מעתה איקשי לך דאימא כוליה לחומרא דרשינן שאף אם נטעו שלשים יום לפני ר''ה יהא אסור עד שלשים יום שלפני ר''ה שלאחר ט''ו בשבט ובשנה הרביעית דשלש שנים שלימות מיום אל יום ליבעי דאימא דקרא ה''ק ובשנה הרביעית יהו לפעמים ג''כ אסורין ואע''פ שעברו עליהן ג' שנים והיינו שתי שנים עם אותן שלשים יום שלפני ר''ה הקודמין והן נחשבין לשנה אפ''ה אסורין הן כל שנה הרביעית עד שלשים יום האחרונים שנפני ראש השנה שאז הן ג' שנים שלימות מיום אל יום:
א''ל. ר' זירא:
אבל אם נטעו פחות מל' יום לפני ר''ה איתא חמי שנה שלימה עלתה לו ואת אמר הכין. כצ''ל וכך היא הגי' בשביעית שם וכאן שכתוב בספרי הדפוס לא עלתה לו ט''ס הוא ואין להעמידה. וכלומר דמסיק בטעמא דאי אפשר לומר דג''כ בנטעו בפחות מל' יום לפני ר''ה שיהו הפירות של שנת רביעית אסורין משום ערלה עד ט''ו בשבט דבוא וראה הרי שנה שלימה עלתה לו ואת אמר הכין בתמיה וכלומר דמכיון שעברו עליהן ג' שנים שלימות מהיכי תיתי יהי' אסורין משום ערלה עד ט''ו בשבט:
נראין הדברי' בשנטעו שלשים יום לפני ר''ה. כלומר שלא תטעה לומר הואיל וט''ו בשבט ר''ה היא לאילנות וקאמרת דמשום הכי אע''פ שעברו עליהן ג' שנים עדיין אסורין משום ערלה עד ר''ה לאילנות א''כ אף בגוונא שעברו עליהן ג' שנים שלימות נימא נמי הכי וכגון שנטעה פחות מל' יום לפני ר''ה דאז אין נחשבין לשנה אלא דתנינן לשני ערלה מר''ה עד ג' שנים וה''א שיהו ג''כ הפירות שחנטו אחר ר''ה שעברו כבר ג' שנים אסורין עד ט''ו בשבט לפיכך קמ''ל דהא לא אמרי' אלא דנראין הדברים דבדוקא אמרו בשנטעו ל' יום לפני ר''ה דפירות נטיעה זו הוא דאסורין אחר ר''ה של שנה הג' עד ט''ו בשבט:
ובשנה הרביעית. כתיב וכדמסיים ואזיל:
אבל אמרו פירות נטיעה זו. שנטעה ל' יום לפני ר''ה אם חנטו אחר ר''ה של שנת הג' אסורין הן משום ערלה עד ט''ו. בשבט ואף על גב שזה כמי שעברו עליהן ג' שנים שהרי ל' יום לפני ר''ה הראשון נחשב לשנה אפ''ה אסורין משום ערלה עד ט''ו בשבט כדפרישית במתני' לפי שאחד בתשרי ר''ה לנטיעה הוא שאמרו וזה כבר נעשה אילן ור''ה שלו לצאת מידי ערלה ט''ו בשבט הוא שהוא ר''ה לאילנות וכדקאמר לקמיה דילפינן לה מקרא:
פחות וכו'. לא עלתה לו שנה לערלה עד אחד בתשרי הבא ואם ערב שביעית היא אסור לקיימן בשביעית הואיל ונטעה בתוך ל' יום לפני שביעית:
עלתה לי שנה שלימה. כשיגיע א' בתשרי שהוא ר''ה לנטיעות ועלתה לו שנה למנין שני ערלה ומותר לקיימו בשביעית אם ערב שביעית היא:
תני וכו'. בתוספתא פ''ב דשביעית ומייתי לה להאי סוגיא לעיל בפ''ב דשבועות בהלכה ו' ושם היא הגירסא נכונה ועיקרת וכאן יש ט''ס וכדלקמן:
כיצד לנטיעה. לענין מאי ובאיזה ענין אמרו שבא' בתשרי ר''ה הוא לנטיעה:
מה את שמע מינה. מהאי ובשנה וקאמר ר''ז מדכתיב לקמיה ג' שנים וגו' לא יאכל ובשנה הרביעית וי''ו דובשנה מוסיף על ענין הראשון דלפעמים בשנה הרביעית ג''כ אסורין משום ערלה וכן מובשנה החמישית דאבתריה פעמים שבחמישית אסורות עדיין משום רבעי וכדפרישית במתני':
רִבִּי חִייָה בַּר בָּא בָעֵי. תְּבוּאָה שֶׁלָּקַת בְּעֶרֶב הַפֶּסַח מֵאֵי זֶה דִין לוֹקָה. אִין תֵּימַר מִשַּׁתָּא דַעֲלָת. עַד כְּדוֹן לָא עֲלָת. אִין תֵּימַר מִשַּׁתָּא דְנַפְקָת. הָכֵן הֲווָת מוּרְכָה כָל שַׁתָּא מַלְקִי כְדוֹן. אֵילּוּ שֶׁמֵּתִים מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְעַד יוֹם הַכִּיפּוּרִים מֵאֵי זֶה דִין הֵם מֵתִים. אִין תֵּימַר מִשַּׁתָּא דַעֲלָת. עַד כְּדוֹן לָא עֲלָת. אִין תֵּימַר מִשַּׁתָּא דְנַפְקָא. הָכֵן הֲווֹן מוּרְכִין כָל שַׁתָּא מֵמוֹת כְּדוֹן. וְלָא שְׁמִיעַ דַּאֲמַר רִבִּי קְּרוּסָפָּא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. שָׁלֹשׁ פִּינְקַסִּיוֹת הֵם. אַחַת שֶׁלְצַדִּיקִים גְּמוּרִין. וְאַחַת שֶׁלְרְשָׁעִים גְּמוּרִין. וְאַחַת שֶׁלְבֵּינוֹנִיִּים. זֶה שֶׁלְצַדִּיקִים גְּמוּרִין כְּבָר נָֽטְלוּ (איפיכי) [איפופסי] שֶׁל חַיִים מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה. זֶה שֶׁלְרְשָׁעִים גְּמוּרִין כְּבָר נָֽטְלוּ אֵיפּוֹפֵיס שֶׁלָּהֶן מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה. שֶׁלְבֵּינוֹנִיִּים כְּבָר נִיתַּן לָהֶן עֲשֶׂרֶת יְמֵי תְשׁוּבָה שֶׁבֵּין רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְיוֹם הַכִּיפּוּרִים. אִם עָשׂוּ תְשׁוּבָה נִכְתָּבִין עִם הַצַּדִּיקִים. וְאִם לָאו נִכְתָּבִין עִם הָֽרְשָׁעִים. מַה טַעַם. יִ֭מָּחֽוּ מִסֵּ֣פֶר אֵילּוּ הָֽרְשָׁעִים. חַיִּ֑ים אֵילּוּ הַצַּדִּיקִים. וְעִ֥ם צַ֝דִּיקִ֗ים אַל יִכָּתֵֽבוּ אֵילּוּ הַבֵּינוֹנִיִּים.
Pnei Moshe (non traduit)
תבואה שלקה בערב פסח ולמחר דנין על התבואה ומאיזה דין לקה זו ביום שלפניו וא''ת משתא דעלת שיכנס זה ודאי לא דעד כאן לא נכנסה וא''ת משתא דנפקת מפסח שעבר אכתי לא ניחא דא''כ כל שתא הכין הוות מורבה נתגדלה בלי שום קילקול וכדון ביום ע''פ דוקא מלקי היא וזה דבר תימא אם נגזרה עליה משנה שעברה שלא יארע לה כלום עד כלות השנה וכן קשה אלי שמתים מר''ה ועד יום הכפורים מאיזה דין נגזר עליהם ומתים בזה הזמן דווקא:
הכן הוון מורבין. מתגדלין והולכין בבריאות כל השנה וממית כדון דוקא. ולא שמיע וכו'. וכי לא שמע ר' חייה בר בא להא דא''ר קרוספא בשם ר' יוחנן וכו' וא''כ מבני אדם לק''מ שאלו ימי' ניתנו שיחזרו בתשוב' אם זכו ואם לא זכו וכו' וכל השנה ממתינים להם עד אלו ימים שבנתיים:
הלכה: אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. כּוּלְּהֹם נִידוֹנִין בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וּגְזַר דִּינוֹ שֶׁלְכָּל אֶחָד וְאֶחָד מִתְחַתֵּם בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. כּוּלְּהֹם נִידוֹנִין בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וּגְזַר דִּינוֹ שֶׁלְכָּל אֶחָד וְאֶחָד מִתְחַתֵּם בְּיוֹם הַכִּיפּוּרִים. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. כּוּלְּהֹם נִידוֹנִין בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וּגְזַר דִּינוֹ שֶׁלְכָּל אֶחָד וְאֶחָד מִתְחַתֵּם בִּזְמַנּוֹ. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. כָּל אֶחָד וְאֶחָד נִידוֹן בִּזְמַנּוֹ וּגְזַר דִּינוֹ שֶׁלְכָּל אֶחָד וְאֶחָד מִתְחַתֵּם בִּזְמַנּוֹ. מַתְנִיתָה כְּמָאן דְּאָמַר. כּוּלְּהֹם נִידוֹנִין בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וּגְזַר דִּינוֹ שֶׁלְכָּל אֶחָד וְאֶחָד מִתְחַתֵּם בִּזְמַנּוֹ. דְּתַנִּינָן וּבֶחָג נִדּוֹנִין עַל הַמָּיִם: מִילְּתֵיהּ דְּרַב אָֽמְרָה. כּוּלְּהֹם נִידוֹנִין בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וּגְזַר דִּינוֹ שֶׁלְאֶחָד מִתְחַתֵּם בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה. דְּתַנֵּי בִתְקִיעָיתָא דְּרַב. זֶה הַיּוֹם תְּחִילַּת מַעֲשֶׂיךָ. זִיכָּרוֹן לְיוֹם רִאשׁוֹן. כִּי חוֹק לְיִשְׂרָאֵל הוּא מִשְׁפָּט לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב. וְעַל הַמְּדִינוֹת בּוֹ יֵיאָמַר. אֵי זוֹ לַחֶרֶב וְאֵי זוֹ לַשָּׁלוֹם. אֵי זוֹ לָרָעָב וְאֵי זוֹ לַשּׂוֹבַע. וּבִרְיוֹת בּוֹ יִפָּקֵדוּ. לְהַזְכִּירָם לַחַיִים וְלַמָּוֶת. וּדְלֹא כְרִבִּי יּוֹסֵה. דְּרִבִּי יוֹסֵי אָמַר. יָחִיד נִידּוֹן בְּכָל שָׁעָה. מַה טָעַם. וַתִּפְקְדֶ֥נּוּ לִבְקָרִ֑ים לִ֝רְגָעִ֗ים תִּבְחָנֶֽנּוּ׃ וַתִּפְקְדֶ֥נּוּ לִבְקָרִ֑ים זוֹ פַּרְנָסָתוֹ. לִ֝רְגָעִ֗ים תִּבְחָנֶֽנּוּ זוֹ אֲכִילָתוֹ. רִבִּי יִצְחָק רֹבָה בְשֵׁם רִבִּי. מֶלֶךְ וְצִיבּוּר נִידּוֹנִין בְּכָל יוֹם. מַה טָעַם. לַֽעֲשׂ֣וֹת ׀ מִשְׁפַּ֣ט עַבְדּׄוֹ וּמִשְׁפַּ֛ט עַמּ֥וֹ יִשְׂרָאֵל֭ דְּבַר י֥וֹם בְּיוֹמֽוֹ׃ אְמַר רִבִּי לֵוִי. וְה֗וּא יִשְׁפּוֹט תֵּבֵ֥ל בְּצֶ֑דֶק יָדִ֥ין לִ֝אֻמִּ֗ים בְּמֵישָׁרִֽים: הַקָּדוֹשׁ בְּרוּךְ הוּא דָּן אֶת יִשְׂרָאֵל בַּיּוֹם בְּשָׁעָה שֶׁהֵן עֲסוּקִין בְּמִצוֹת וְאֶת הָאוּמּוֹת בַּלַּיְלָה בְּשָׁעָה שֶׁהֵן בְּטֵילִין מִן הָעֲבֵירוֹת. שְׁמוּאֵל אָמַר. מִי שֶׁהוּא דָן אֶת יִשְׂרָאֵל דָּן אֶת הָאוּמּוֹת. מַה מְקַייֵם שְׁמוּאֵל יָדִ֥ין לְ֝אֻמִּ֗ים בְּמֵישָׁרִֽים׃ דָּנָן כִּכְשֵׁירִים שֶׁבָּהֶן. מַזְכִּיר לָהֶם מַעֲשֶׂה יִתְרוֹ. מַזְכִּיר לָהֶן מַעֲשֶׂה רָחָב הַזּוֹנָה.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' אית תניי תני כולהם. דקחשיב במתני' נידונין וכו' שגזר דין שלהם גם בר''ה מתחתם:
ואית תניי תני וכו' ומתניתא דידן אתיא כמ''ד כולהם נידונים בר''ה וגזר דינו של כל אחד ואחד מתחתם בזמנו דהא תנינן ובחג נידונין על המים וזה ודאי קאי אגזר דין דמכאן ואילך תו ליכא זמן דין ומיהו נידונים הם בר''ה דדומיא דאינך קתני וא''כ העולם נידון דרישא נמי אגזר דין קאי:
מילתא דרב אמרה. ממילתיה שמעי' דס''ל דהכל נידונין בר''ה וגזר דין שלהם ג''כ בר''ה שכך יסד בברכות דתקיעת' שהתקין רב ועל המדינות בו יאמר וכו' ויאמר משמע דהיום גוזרין שיהא כך ולרעב ולשובע היינו על התבואה ועל הפירות וצרכי העולם:
מה טעמא. דר' יוסי דכתיב ותפקדנו לבקרים זה פרנסתו מבקר נפקד הוא על כל היום ולרגעים תבחננו זו רגע ועת אכילתו שלא יארע לו שום קילקול בסעודה ויתחזק בריאות גופו:
מי שהוא דן את ישראל. לאחר שהוא דן את ישראל דן את האומות באותו יום ומה מקיים שמואל וכו' והיינו במישרים שבהן:
משנה: בְּאַרְבָּעָה פְרָקִים הָעוֹלָם נִידּוֹן בַּפֶּסַח עַל הַתְּבוּאָה. בָּעֲצֶרֶת עַל פֵּרוֹת הָאִילָן. וּבְרֹאשׁ הַשָּׁנָה כָּל בָּאֵי הָעוֹלָם עוֹבְרִין לְפָנָי כִּבְנֵי מָרוֹן שֶׁנֶּאֱמַר הַיּוֹצֵר יַחַד לִבָּם הַמֵּבִין אֶל כָּל מַעֲשֵׂיהֶם. וּבֶחָג נִדּוֹנִין עַל הַמָּיִם׃
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' בארבעה פרקים. בשנה העולם נידון:
בפסח על התבואה. מה שהוא נוגע להכלל וזה נלמד מדאמרה התורה להציבור הביאו לפני עומר בפסח כדי שאברך לכם תבואה שבשדות ש''מ דבפסח נידונין על התבואה:
בעצרת על פירות האילן. מדאמרה התורה הביאו לפני שתי הלחם בעצרת כדי שאברך לכם פירות האילן וחטה עץ קרייה רחמנא דכתיב ומעץ הדעת טוב ורע וכמ''ד עץ שאכל אדם הראשון חטה היה:
בר''ה כל באי עולם עוברין לפניו. א' א' כבני מרון כבני אימרנא כבשים הללו שמוציאין אותם בפתח קטן זה אחר זה לעשרן ואין שנים יכולין לצאת כאחד כך עוברין לפניו כל באי העולם וגוזרין עליו חלקו מדברים הללו:
שנאמר היוצר יחד לבם. ה''ק היוצר והוא הקב''ה רואה יחד לבם והוא המבין אל כל מעשיהם שאף על פי שעוברין לפניו אחד אחד מ''מ כולם נסקרין בסקירא אחת:
ובחג נידונין על המים. מדאמרה התורה נסכו לפני מים בחג כדי שיתברכו לכם גשמי שנה:
רִבִּי זְעוּרָה רִבִּי אִילָא רִבִּי לָֽעְזָר בְּשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. [חַד אָמַר]. כְּבָר יָֽצְאוּ רוֹב גִּשְׁמֵי שָׁנָה כוּלָּהּ וּכְבָר רוּבָּהּ שֶׁלְתְּקוּפָה מִבַּחוּץ. וְחוֹרָנָה אָמַר. עַד כָּאן הֵן חַיִּין מִמֵּי הַשָּׁנָה שֶׁעָֽבְרָה. מִיכָּן וְהֵילַךְ הֵן חַיִּין מִמֵּי הַשָּׁנָה הַבָּאָה. וְלָא יָֽדְעִין מָאן אֲמַר דָּא וּמָאן אֲמַר דָּא. מִן מַה דְאָמַר רִבִּי יָסָא רִבִּי אִילָא רִבִּי לָֽעְזָר בְּשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. כְּבָר יָֽצְאוּ רוֹב גִּשְׁמֵי הַשָּׁנָה כוּלָּהּ וּכְבָר רוֹב הַתְּקוּפָה מִבַּחוּץ. הֲוֵי. רִבִּי זְעוּרָה דּוּ אָמַר. עַד כָּאן הֵן חַיִּין מִמֵּי הַשָּׁנָה שֶׁעָֽבְרָה. מִיכָּן וְהֵילַךְ הֵן חַיִּין מִמֵּי הַשָּׁנָה הַבָּאָה. מַעֲשֶׂה בְרִבִּי עֲקִיבָה שֶׁלָּקַט אֶתְרוֹג וְנָתַן עָלָיו חוּמְרֵי בֵית שַׁמַּי וְחוּמְרֵי בֵית הִלֵּל. וְלָמָּה לִי אֶתְרוֹג. אֲפִילוּ שְׁאָר כָּל הָאִילָן. תַּנֵּי. כְּחוּמְרֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל וּכְחוּמְרֵי רִבִּי אֱלִיעֶזֶר. רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְרִבִּי לִיעֶזֶר עַל דְּבֵית הִלֵּל אִינּוּן הֲווֵי. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן. תִּיפָתָּר שֶׁחָנַט קוֹדֶם לַחֲמִשָּׁה עָשָׂר בִּשְׁבַט שֶׁל שְׁנִייָה וְנִכְנְסָה שְׁלִישִׁית. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבָּו גַּמְלִיאֵל עִישּׂוּרוֹ עָנִי. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי לִיעֶזֶר עִישּׂוּרוֹ שֵׁינִי. 7a מֶה עָשָׂה. קָרָא שֵׁם עַל מַעֲשֵׂר שֶׁבּוֹ וּפְדָייוֹ וּנְתָנוֹ לְעָנִי.
Pnei Moshe (non traduit)
מה עשה. במעשר עני הזה שהרי ודאי מחמת ספיקא דהלכתא הוא דעביד כך שנסתפק לו אליבא דר''ג היכי סבירא ליה דאל''כ היאך עביד כחומרי דתרוייהו דסתרי אהדדי ואם ספוקי מספקא ליה מה יעשה במעשר עני דילמא הדין בו שמעשרו מעשר שני ואפשר דכך סבירא ליה לר''ג דהלכתא כוותיה לגבי ר''א והעני הזה יאכלנו חוץ לירושלים הילכך קאמר דכך עשה ר''ע שקראו שם של מעשר שני בו ופדאו והעלה המעות לאכול בירושלים ונתנו להמעשר שהפריש לעני ואין כאן בית מיחוש כלל:
תיפתר. כב''ה וכגון שחנט קודם לט''ו בשבט של שנה שניה ונכנס לשנה שלישית ולקט אחר ט''ו בשבט דעל דעתיה דר''ג עישורו עני כדין שנת השלישית שנוהג בו מעשר עני ועל דעתיה דר''א עישורו מעשר שני כדין שנה שניה שחנט בו דשוה לאילן לכל דבר ס''ל ונהג בו כשתיהן והכל אליבא דב''ה:
ר''ג ור''א על דב''ה אינון הוי. בתמיה כלומר ואם כך הוא דכר''ג ור''א הוא דעביד ונהג בו ב' עשורין א''כ דלא כבית הלל הוא דעביד שהרי להאי מ''ד דכחומרי בית שמאי וב''ה הוא דעביד ע''כ הוה המעשה בתחילת שבט וקודם ט''ו והשתא להאי מאן דאמר דכר''ג וכר''א הוא דעביד גם כן בתחילת שבט היה דבהא לא פליגי הני תנאי וא''כ למאי דנהוג ב' עישורין כר' גמליאל וכר''א ס''ל לר''ע דכבר נתחדשה השנה מאחד בשבט וזה כדברי ב''ש ולא כב''ה:
תני. כלומר אלא כהאי תנא דתני דלא כחומרי ב''ש וב''ה הי' המעשה אלא כחומרי ר''ג וכחומרי ר''א הוא דנהוג וכדתנן בבכורים שם אתרוג שוה לאילן בג' דרכים. בערלה וברבעי ובשביעי' שהולכין בו אחר החנטה כבשאר כל האילן ולירק בדרך אחד שבשעת לקיטתו עישורו דברי ר''ג ר' אליעזר אומר שוה לאילן בכל דבר ונהוג בו שני עישורין אחד בשנת הלקיטה כר''ג ואחד בשנת החנטה כר''א:
ולמה לי אתרוג. אי כחומרי בית שמאי ובית הלל נהוג אפילו בשאר כל האילן אתה מוצא כן דלמר ראש השנה שלו באחד בשבט ולמר בט''ו בו וא''כ היה צריך לנהוג כן אף בשאר פירות האילן ומאי קמ''ל בהאי מעשה דאתרוג:
חומרי בית שמאי וחומרי בית הלל. שהיה קודם ט''ו בשבט ונהג בו שני עישורין אחד כבית שמאי לפי השנה שנתחדשה דלדידהו אחד בשבט ראש השנה וחומרי בית הלל שעדיין לא נתחדשה השנה ועישר לפי השנה שעברה:
מעשה בר''ע שלקט אתרוג וכו'. גרסי' להא לעיל בפ''ב דבכורים בהלכה ו' וגי' דהכא עיקרית כדפרישי' שם:
ולא ידעין וכו'. אלא מן מה דאמר ר' יסא שמקובל הוא דר' אילא הוא דאמר דרבי אליעזר בשם ר' יהושע קאמר לטעמא קמייתא א''כ רבי זעירא הוא דאמר לטעמא בתרייתא:
ואחרינא אמר. דהיינו טעמא דקאמר ר' אלעזר מפני שעוד האילנות הן חיין ממי שנה שעברה ומכאן ואילך כלתה הלחלוחית ממי שנה שעברה וצריכין הן לגשמים וחיין ממי השנה הבאה:
וכבר רובה של תקופה מבחוץ. שבסתם שנים עברו מימי תקופת טבת כמה וכמה ורוב דקאמר לאו דוקא היא:
רבי זעירה רבי אילא. פליגי בטעמא דאמר רבי אלעזר בשם רבי הושעיא מפני מה אמרו בשבט הוא ר''ה לאילן חד אמר דהיינו טעמא דקאמר מפני שכבר יצאו רוב גשמי שנה כולה של ימות הגשמים ועלה השרף באילנו' ונמצאו הפירות חונטין מעתה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source